ר' שמואל ור' ישי היו שני אברכים מפולפלים שהיו ג"כ משפחה אחד עם השני, שני גיסים שקשורים בקשר בל ינותק, והחליטו שניהם שבבין הזמנים הם משכירים צימר עם בריכה, מה שלא מרשים לעצמנו כל השנה בבין הזמנים, נעשה בשביל הילדים אחרי שנת קורונה (שלצערנו עדיין לא נגמרה).

כשישבו שניהם על שפת הבריכה וילדיהם בחורי הישיבה השתובבו להם בתוך הבריכה פתחו שניהם בשיחה:

"נו, ר' ישי יקירי מה שלומך? איך עבר עליך בין הזמנים לבינתיים?

"ב"ה, ענה ר' ישי, יותר טוב מזה לא יכולתי לבקש, אתה יודע קצת "וקווי ה' יחליפו כח", טיילנו ונהנינו ועדיין נהנים קצת עם המשפחה".

"ר' ישי יש לי שאלה אליך".

"שאלות אני תמיד אוהב", החזיר לו חזרה.

"אתה יודע אלול בפתח, זה לא שאלה, זה יותר חידוש כזה שעלה לי", אתה רואה את הבריכה הזו שלפנינו?

יש הלכה בהלכות מקוואות, שבריכת מים אם יש בה ארבעים סאה הכשרים למקווה היא לא הופכת להיות כשרה לטבילה, אם אין לה "השקה" שזה צינור המחברה לאוצר הבריכה הזו לא יכולה להפוך להיות מקווה..

"תחשוב", אמר ר' ישי צינור אחד קטן מכשיר ארבעים סאה..

כמה זה מדבר אלי אני חושב וידבר אלי באלול הקרוב.

"חור אחד קטן"!

הבה נעזוב לרגע את ר' שמואל ור' ישי הצדיקים ונחזור לפרשת השבוע:

"כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו" – "וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה". (כא, י-יא).

פרש"י הקדוש: "במלחמת הרשות הכתוב מדבר, ובפסוק (יא) לא דיברה תורה אלא כנגד היצר הרע שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור, אבל אם נשאה סופו להיות שונאה וכו', וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה".

יצר הרע הופך את האדם להיות סוס שוטף במלחמה, אפילו שזה מלחמת רשות ומקום שהוא לא חייב, אם האדם לא יעצור את עצמו סופו להוליד בן סורר ומורה. מה נאמר על זה, כעת בחודש אלול שהחיים הם לא מלחמת רשות והשנה שעברה חלפה ביעף, האם פתחנו את הלב שלנו אפילו כחודו של מחט, רק בשביל לראות מה עבר עלינו כל השנה? האם העפנו את היצר הרע מתוכנו?

דברים נפלאים כותב בזה הגאון ר' אברהם ויינפעלד בעל ספר "לב אברהם" (כמוצא שלל רב, ימים נוראים עמוד נז, "אבן יחזקאל" (ניו יורק תש"י) עמוד 84) לבאר את מה שאנו אומרים בסליחות "דלתיך דפקנו רחום וחנון אל תשיבנו ריקם מלפניך", ע"פ מה שכתבו לפרש "השיבנו אבינו לתורתך וכו' והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, ולכאורה איך אנו מבקשים על התשובה? הלא אמרו חז"ל (ברכות לג:) "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" כי יראת שמים תלויה רק בבחירת האדם? ותירצו ששם הכוונה על תחילת התשובה ויראת השמים, אבל הבא לטהר מסייעים לו מן השמים, כמאמר חז"ל "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם, ועצם התפילה על התשובה כבר נחשבת לפתיחת פתח כחודו של מחט מצידו של האדם, וממילא יכול הוא לבקש מהקב"ה שיחזירו בתשובה שלמה, שזהו, "כפתחו של אולם".

ולכן מאחר שכבר דפקנו על הדלת, פתחנו פתח בליבנו לשוב אליך, "ואל תשיבנו ריקם מלפניך, באמרך "כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", אלא לאחר שפתחנו פתח כחודו של מחט – פתח לנו ברחמיך כפתחו של אולם".

תעשה משהו בלב, באותו הלב שהוא דומה למפעל שלם המסנן ביום אלפי ליטרים של דם, ישועתך נמצאת, רק תביא את עצמך למצב שלא תצטרך, ותאמין בהקב"ה שהוא יכול לעזור לך כאלף המגן, רק אם אתה תעזור לעצמך…

וכעין זה כתב ג"כ הגאון ר' דוד בודניק מנובהרדוק לבאר את המשפט "פתחו לי פתח כחודו של מחט" וכו'(גוילי אש, עמוד פה):

כלומר אע"פ שבתחילה קשה לאדם להיכנס בפתח זה, מפני שהוא צריך להצטמצם עד כחודו של מחט מן ההרחבה שהרגיל בה את נפשו, אבל אחר כך יפתח הקב"ה לפניו כפתחו של אולם, שיאורו עיניו וימצא חיים נעימים, כמו שכתוב (משלי ד,יח) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום".

עד הקו האדום…

לנצל את הזמן, מחור קטן עד הקו האדום…

והנה סיפר האדמו"ר מקרעטשניף קרית גת שליט"א, מעשה נפלא שנאמר בשוה"ט השתא בליל שבת שופטים:

"יהודים צריכים להיוושע, אבל איך אפשר להיוושע אם אין אמונה', והמשיך ואמר: "רבש"ע איך אפשר שיהיה אמונה אם יהודים שבורים ורצוצים".

ובפעם השלישית נכנס הרב לדביקות עצומה ואמר 'רבש"ע יהודים צריכים להיוושע, אבל איך אפשר להיוושע כשיהודים טרודים ורצים אחריהם בעלי חוב ואין להם מאיפה לשלם, וכן בכל יום צרות חדשות, אבל שמע נא רבש"ע לעצתי אשר אני נותן לך, הרי להאמין בישועה שעדיין לא באה קשה מאוד כיון ששבורים ורצוצים, לכן עצתי שתאמר לבני ישראל שיאמינו בישועה שכבר כן באה וכבר נושעו בה, (שזה הפתח הקטן) אתה רבש"ע תצרף את אמונתם על הישועה שכבר באה לישועה שצריכה לבוא, ועי"ז תושיע אותם מכל צרה ותשפיע להם טוב".

פתחו לי פתח, בישועה שהבאתי לכם ובאמונה שנתתי לכם בי, בישועה שתתן לכם את כל הכוח לגבור על כל הקשיים, ועל היצר הרע ועל המלחמות שיש לכם בשביל שתזכו לישועות כפתחו של אולם.

והאם יש מישהו שבר"ה הקרוב לא ירצה ישועות כפתחו של אולם?

תחשבו על זה…

–

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים.

המאמר מוקדש בשבוע זה:

לרפואת:

שלמה בן חסיבה הי"ו.

מיכאל בן פרלה זוהרה תחי'.